סקירת מט"ח יומית 17.11.201

המס החדש ישן

חוזה הנפט המכונה WTI, הקובע את מחיר המוצר הזה עבור ארה"ב בעיקר, נוסק לשמיים. בתחילת אוקטובר הוא ישב בסביבות ה-75 דולר לחבית, וכעת הוא מרחף סביב ה-103. 37% בחודשיים! אם היה מדובר על מצרך זניח, או סחורה שאיננה משפיעה ישירות על שרשרת שלמה של מוצרים נלווים, מילא, אבל מדובר על אחד המוצרים האסטרטגיים ביותר שניתן לחשוב עליו.

לא אפרט כאן את כל מוצרי הלוואי שמופקים מן הזהב השחור, ולא אציין שוב את השפעתו על סקטורים שלמים של חיינו כמו החקלאות, התעבורה, וכו... אדגיש רק נקודה אחת, והיא השפעת עלייה מטאורית כזו על הכיס של הצרכן האמריקאי.

למעשה ניתן לכנותו "המס החדש ישן" עקב שתי תכונותיו: הוא מוצר חובה לשימוש, והוא לא נתון להתחמקות חשבונאית. במדינה של מרחבים כמו ארה"ב, הנוזל המאפשר תנועה, באוויר וביבשה, עדיין מהווה חלק נכבד מן התקציב המשפחתי הממוצע.

למה זה קורה? כנראה שניתן למקם את הסיבות בשתי זירות: אופטימיות, וסגירת פערים. מי שמתבונן בחוזה הנפט השני החשוב, זה הקרוי BRENT שם לב מייד לעובדה, שהוא לא רק שאינו נוסק אלא דווקא מדשדש בירידה קלה. מכאן נסיק שהמשקיעים-סוחרים פשוט מאמינים שהצריכה בארה"ב, הנובעת מן הצמיחה המשוערת, וממספרי המקרו הטובים יותר לאחרונה, תהיה גדולה באמריקה בהרבה מזו שבאירופה ו-או שאר העולם.

כאשר משלבים אופטימיות זו עם סגירת פער מחירים אדיר שנפתח בקיץ בין שני החוזים (כ-30$ הפרש לטובתו של ה-BRENT) נבין את התנועה האחרונה בנפט האמריקאי. האם זה יימשך? הפער הטכני כבר נסגר ברובו, ונשארה בינתיים רק האופטימיות. אם הבדל ביצועי המשק בין העולם וארה"ב ימשיך להצדיק זאת, כנראה שכן, וזאת בקצב איטי יותר. אחרת נראה היפוך חוזר של התהליך המדהים שקרה בחודשיים האחרונים.

אבל, זכרו שהמס הזה מכשיל בעצמו את הסיבה לעלייתו, ושמתישהו (לדעתי לקראת סוף השנה או תחילת השנה הבאה) נראה את השפעתו הרעה על אותה הצריכה, ואותה הצמיחה, שהוא מבטא כרגע.

בחזית הנכסים:

ירידה ל-1233, עלייה ל-1261, חזרה ל-1237, זו התנודתיות שאנו חווים במניות (חוזה ה-S&P500) במשך יום וחצי. תשואות שנתיות מושגות בחצאי ימים. זה שאנו חייבים להכיל כאשר אנו מתעסקים בלקיחת עמדה, בזמני משבר מתגלגל. מהותית לא משתנה דבר (דשדוש לקראת פריצה מעלה כתסריט הסביר ביותר).

היורו הוא הצלע החלשה כאן, ואין ספק שמה שקורה באיטליה, ועכשיו בספרד מערער חזק את בטחון השחקנים. למרות זאת, 1.33 מהווה עדיין את הגבול התחתון לאופטימיות, כי שם יש את רמת הפיבונצי 78.6% שהמטבע הזה אוהב כל כך. האלמנט האופטימי ביותר לגבי המטבע הזה טמון כמובן בפסימיות הקיצונית הקיימת בו.

תבנית הפסגה הכפולה מתקשה להתגשם. הבסיס ב-1750-60 עומד איתן, ואם בסיס זה לא ישבר, יעדי הזהב יהיו כלפי מעלה, ביחד עם קומפלקס הסיכון. כמו שציינתי קודם, ניתן להסביר את שני הכיוונים בנכס זה, כי הוא משמש לעיתים כמפלט, ולעיתים כנכס אנטי-דולרי.

השוני בשעות המסחר לא אפשר לשוק המניות המקומי ליהנות מן העליות בוול סטריט אתמול. למעשה, גם הדולר יצר פסגה גבוהה יותר מעל 3.74 עקב כך. כעת, כאשר הקורלציה חוזרת להתקיים בין השוק שלנו וזה השולט בנו מחו"ל, הדולר אצלנו ממשיך לדשדש סביב 3.71.

משה שלום

ראש מחלקת המחקר - FXCM